בשאלונים שהועברו לתלמידים הם נשאלו לגבי אופן השתתפותם (באופן קבוע, לא קבוע וכלל לא) בחמש פעילויות שונות: חוג אומנויות, חוג או אימון ספורט, חוג העשרה, תנועות נוער ותכנית מנהיגות. מהממצאים עולה כי שיעור התלמידים המשתתפים בחוגים באופן קבוע גבוה יותר במידה ניכרת בקרב דוברי עברית מאשר דוברי ערבית. בנוסף, כשליש מהתלמידים דוברי העברית אינם משתתפים בחוגים כלל, בעוד שבקרב דוברי הערבית למעלה ממחצית התלמידים אינם משתתפים בחוגים באופן קבוע. זאת ועוד, נמצא כי עם העלייה בשלב החינוך עולה שיעור ההשתתפות בתכניות מנהיגות וקטן שיעור ההשתתפות בחוגי ספורט, אומנויות והעשרה.
בכל שלבי החינוך, נמצא כי שיעור ההשתתפות בחוגים באופן קבוע קשור להיבטי האקלים והרקע החברתי-כלכלי של בית הספר – ממצא העשוי לרמוז כי בית הספר עדיין לא מיצה את פוטנציאל ההשפעה שלו לעידוד תלמידים לתרבות פנאי לאחר שעות הלימודים, אם דרך גיבוש התלמידים, יצירת קשרים חיוביים ואכפתיים עם המורים או עידוד התלמידים למעורבות חברתית.